מאפה פלסטינאי במקור ממולא בתרד עלי בר וסומק. גירסה פרוטוקולית בעזרת קמח קאסבה

לא בדיוק מתכון, יותר צרוף של שני מתכונים מרק חמוסטה חמצמץ ושערות אסדו שמזכירות את מילוי הסיסקה המסורתי

דצמבר זה הזמן שבו החוביזה מתפשטת בכל מקום, יש שפע של עלים רכים ועדינים, ירוק בוהק וטעים. זה אולי עלה הבר שהכי קל ללקט ולבשל. בערבית ניקרא ח’ביזה שזה לחם. המתכון פה יחסית ניטרלי כדי לשאת עליו בגאוה ממרחים שונים

נתחים עבים של דג מאוד טרי, כבושים קלות עם גוון של תפוז וזעתר כי זו העונה

עגבניות חוזרות יחסית מאוחר, עד אז הינה תחליף שעושה את ההמתנה ניסבלת פלוס, זה אשכרה רוטב מאוד טעים שהוויב האיטלקי שלו תורם לתחושת העגבניות

כשעוד יצא לי לאכול סושי ג’ינג’ר כבוש היה הכוכב, לא מנקה חיך בין מנות, יותר כמו הסיבה לארוע

אונינטריב הוא נתח נהדר מהצלעות, טוב לו לקבל הרבה זמן בתנור. כאן עטוף בירוקים מוגבהה על בצלים. סיר מושלם לחזור אליו הביתה

עלים של מַרְווַת יְרוּשָׁלַיִם הם מהנפלאים שיש לעלי המילוי, הם צצים בתחילת החורף וניתן ללקט אותם או ליקנות בשווקים הערבים

אם מזון, שאין יום בלי מבחר מהעלים הטובים שלה ורוטב משתנה
זה ניסיון להציע את סלט החסה המושלם, שיהיה קרנצ’י מרענן, רב מרקמים וקליל במידה

תמיד כיף שיש במקרר נתח כזה לפרוס שבא ממש פשוט להכנה

שייק ירוק מלא בויטמין סי, מבוסס על קוקטייל אדרנל מפרוטוקול המינרלים של מורלי

הרעיון של הלביביות הכיפיות האלו הוא היכולת של פיסת העלה להחזיק את שאר הטעמים, זה נישאר קריספי, החלקים המעובים של העלה עוברים ריכוך וכירמול וחוזרים לעלהים ומתאחדים בעזרת קמח מאפונה\קוקוס

הכי פשוט שיש, ועדין תוספת אהובה בכל ארוחה

מפתיע כמה שזה טעים, ארטישוק קונפי עם המון שום וארומה של שמן זית

כדי להנות מהעושר של החידקים הטובים בכרוב כדאי להתסיס בבית. בישראל אסור למכור ירק מותסס שלא עבר עיקור

לימון ומלח, שנים שמעצימים אחד את השני, הכבישה והזמן הופכת את המפגש הזה למפגש על סטרואידים. מחזיק לנצח במקרר, ניגמר הרבה לפני שפג תוקפו

דגי ים קטנים יש להם ערכים מאוד גבוהים, קל לכבוש אותם. אנצובי, סרדינים, בננות, ג’רבידות, סקומברי-מקרל. כולם מצוינים